לתת?

אי אפשר להתחמק. זה הופך להיות מטריד ומעיק עד בלתי נסבל, דופקים בדלת, שולחים הודעות, מתקשרים לנייד, למשרד והביתה. ממתינים לך בכניסה לסופר. וכולם רוצים תרומה. על פניו, כאשר שומעים את הסיפורים הנרגשים, קשה שלא להיענות לבקשות. אבל עד כמה ובאיזה סכום? יש המסתפקים בשליחת מסרון בגובה עשרה שקלים והשבוע פנה אלי טלפונית נציג מארגון שאינני מכיר, וביקש תרומה שעולה על 1,000 שקלים למטרה מסוימת. האמת, אין גבול.
ערוץ 2 הקדיש לתרומות לקראת החג ערב שידורים מיוחד. אגודות הידידים למיניהן מרימות עכשיו, ערב אחר ערב, אירועי גאלה, הרמת כוסית, מפגש לפני החג ועוד ועוד סיבות למסיבות כדי להרים תרומה. אני מרגיש מאוד לא נוח, אבל דווקא דברים שאמר בנושא זה בדיוק רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, מקל עלי בהתייחסות לעניין.
קשה לעמוד בפני בקשה לתרומה או לסיוע כשמדובר במשפחה שלא יכולה למלא את המקרר לקראת החג, ואתה יודע שילדים, שאין זו אשמתם שלהורים אין כסף, יסבלו בשל מחסור במצרכי יסוד, או זקנים שתש כוחם ונאלצים לחיות על קצבת הביטוח הלאומי ולא גומרים את השבוע. מי מדבר על חודש?
אבל כשקוראים את הדו"ח שהכינה עמותת "לתת", אודות היקף המחסור במזון לחג ברחוב היהודי, נדמה לי שהנתונים מוטים כלפי מעלה. לדברי מנכ"ל לתת, ערן וינטרוב, מדובר ב-243 אלף משפחות ובהן 285 אלף ילדים. אין לי בעיה עם עמותות מהמגזר השלישי ואני חסיד גדול של פעילות התנדבותית או פעילות בתשלום למען החברה, אבל כשיש לנו משרד רווחה, לשכות רווחה, אגפי רווחה ברשויות המקומיות וכמובן המוסד לביטוח לאומי, נראה לי שהעמותות מקדישות עכשיו ימים כלילות בארגון ארוחות מזון למשפחות נזקקות לא פותרות את הבעיה אלה מעצימות אותה.
מפריע לי שרשתות המזון, היצרנים הגדולים והיבואנים, שעושים על גבינו קופה לא קטנה, יוצאים ידי חובתם במילוי ארגזי המזון, לא פעם במוצרים שפג תוקפם. מפריע לי שבמנגנון ההתנדבותי הזה על הדרך משולמת משכורת לכמות לא מבוטלת של מי שעוסקים בעבודת קודש זו ובין תרומתי לבין הנזקק עצמו הקופון שנגזר הוא נכבד.
אם המדינה, שלה המערכת מאורגנת, לא מצליחה לפתור את הבעיה הזו, אולי ראוי שבמקום להקים מערכת כפולה, משולבת התנדבות בשכר, יפתרו את בעיית חוסר היעילות של המערכות הממלכתיות. כולנו זוכרים את הפתגם: "תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד; למד אותו לדוג, הוא ישבע כל חייו".
אנחנו מאושרים שמשפחה מקבלת ארגז מצרכים לחג. אבל האם זה באמת מה שהם אוכלים? לא פשוט יותר לתת להם כרטיס אשראי טעון חד פעמי לשימוש בסופרמרקט? שכל אחד יקנה מה שהוא באמת צריך לביתו ולארוחת החג.
ושלא יובן אחרת, אין לי ספק שגם אם נתב"ג יהיה מלא בשבועות הקרובים בעמך ישראל שיוצאים לנפוש בחו"ל בתקופת החגים, יש בארץ איים ברורים ומזוהים של משפחות חסרות כל, גם כאלה שבהן האב או האם עובדים, אך אינם משתכרים, אלא פחות משכר מינימום.
מספרם האמיתי לוט בערפל, משום שאין בארץ חוות דיווח כללי במשק, ומעולם לא נלקחו בחשבון בצורה רצינית ההטבות וההקלות שמקבלים העניים ממוסדות המדינה והרשויות המקומיות או לחלופין, הכנסות שאינן מדווחות.
אני כשלעצמי מאמין גדול בתרומה הסמויה מן העין וכך אעשה באופן אישי גם בחג זה. חג שמח.
עמותת לקט ישראל – נתוני שכר לשנת 2013:
מנכ"ל – 460,994 ₪
סגן מנכ"ל – 378,631 ₪
סגן מנכ"ל – 366,090 ₪
סגן מנכ"ל – 288,681 ₪
מנהלת שיווק – 255,090 ₪
מספר המועסקים בעמותה – 95 (54,520 מתנדבים)
סה"כ תרומות כספיות – 24,886,299 ₪
סה"כ הוצאות על שכר – 8,084,560 ₪
(32% מסך התרומות הכספיות(
ארגון לתת – נתוני שכר לשנת 2013:
מנכ"ל – 357,434 ₪
סגן מנכ"ל – 222,027 ₪
מנהל כספים – 211,080 ₪
מנהל קשרי משקיעים – 199,491 ₪
מנהל תפעול ורכש – 146,797 ₪
מספר המועסקים בעמותה – 67 (12,539 מתנדבים)
סה"כ תרומות כספיות – 20,433,000 ₪
סה"כ הוצאות על שכר – 3,665,000 ₪
(18% מסך התרומות הכספיות(
עמותת פתחון לב – נתוני שכר לשנת 2013:
מנכ"ל – 314,995 ₪
מנהל שתופי פעולה וגיוס משאבים – 282,777 ₪
מנהל תפעול וארגון – 188,457 ₪
מנהל תפעול מרכז סיוע ראשון – 159,909 ₪
מגייסת משאבים – 129,189 ₪
מספר המועסקים בעמותה – 54 (4,450 מתנדבים)
סה"כ תרומות כספיות – 8,361,000 ₪
סה"כ הוצאות על שכר – 1,216,000 ₪
(14.5% מסך התרומות הכספיות(
שנה-טובה-2

הרכבת הקלה: מסע ההפחדה הצליח

נסעתי אתמול לאורך תוואי חפירות הרכבת הקלה על ציר מנחם בגין בתל-אביב וז'בוטינסקי ברמת-גן והכביש היה ריק מתמיד. למרות השעה, אחר הצהריים, לא רק שלא היו פקקים. הפלא ופלא גם לא היו מכוניות. מעולם לא ראיתי בשעה כזו, באמצע השבוע ,כביש ריק בצומת עילית.

סיפור הרכבת הקלה מוליד תובנות חדשות שמן הראוי לתת עליהן את הדעת.

ראשית, אין ספק שמסע הפרסום האגרסיבי והכתבות הרבות בתקשורת על הפקקים הצפויים עשו את שלהם. מי שלא חייב להגיע לאזור עוקף את תל-אביב ואת רמת-גן. הוכחה לכך היא שאתמול, ה-1 בספטמבר, יום תחילת הלימודים ושיבת ההורים לעבודה סדירה, לא הצליח להפוך את הכבישים הבעייתיים לפקק אחד ארוך.

שנית, מאחר והשינויים הנוספים יתרחשו בחודשים הקרובים, הן בתל-אביב והן ברמת-גן, נדמה לי שנגלה מהר מאוד שהציבור הפנים את המפה החדשה של כבישי גוש דן והוא פועל בהתאם. מכיוון שלפחות בשש השנים הבאות אי אפשר יהיה לחצות את צומת מעריב מכל כיוון והפנייה מדרך ז'בוטינסקי לאבא הלל תהיה חסומה, צפו לשינויים מרחיקי לכת.

ברור שבעלי העסקים ומשרדים, שהשינויים בכבישים פוגעים בעסקיהם, ימלטו מהסביבה, אלא אם כן הם כבולים בחוזים ארוכי שנים, או שמדובר בנכס שלהם שאין לו שוכר. התוצאה, גם אם זה לא יקרה מחר בבוקר, היא שמחירי השכירות ירדו וכך גם מחירי מכירה לפי מ"ר.

בדיוק כפי שקרה בירושלים לאורך תוואי הרכבת הקלה ברחוב יפו לאורך כל שנות הקמתה, חיי המסחר על ציר הרכבת הקלה בת"א ובמבואות ישותקו. חלק מהעסקים ייסגרו, חלק יחליפו ידיים ומי שיש לו אוויר לנשימה ימתין עד ל- 2021 בתקווה שלפחות ההבטחה הזו של שר התחבורה, ישראל כץ, תתממש.

אמנם מכוניות לא יוכלו לעבור בציר אבל אין ספק שרוכבי אופניים והולכי רגל יכבשו את השטח המתפנה. עוד מעט, שהסתיו יגיע, אני בטוח שדרך מנחם בגין בתל-אביב, אחרי שהאוטובוסים יחדלו לנוע בציר, תהפוך למסלול המועדף על מיטיבי לכת ובעלי אופניים ובעלי חיים.

בשטח שהתחבורה המוטורית לא יכולה להיכנס אליו יצמחו דברים חדשים ומופלאים. השאלה הגדולה היא מה יקרה בתום התקופה, כאשר הרכבת הקלה תחל לפעול.

בירושלים, רחוב יפו שב לתחייה וכשצועדים לאורכו זו הנאה צרופה, ממש כמו רחוב מרכזי באירופה. מצד שני, מי שיתרגלו לא להגיע לתל-אביב ויבלו במרכזי בילוי וקניות מחוץ למטרופולין אולי כבר לא ישובו אליה. ולכן, אין וודאות שאחרי שתחנות ז'בוטינסקי, צומת מעריב ואלנבי יחלו לפעול, ההמונים מפתח-תקווה, בני-ברק, חולון ובת-ים ישובו לבלות כאן, אחרי שגילו את מנעמי המרכזים מחוץ לעיר ללא הפסקה.

ברור לחלוטין שמחירי הנכסים על הציר ירדו בשנים הקרובות. האם יש פה הזדמנות עסקית? מי שמאמין שבתום התקופה ההמונים ישובו לתל אביב יעשה עסקה טובה.

ובינתיים, צומחת קהילה חדשה לאורך הציר, קהילה שיתופית ואירועים נקודתיים שמן הסתם יספקו בטווח הארוך חומר מצוין לאמנים והיוצרים.

ואגב, מי שמחפש את העובדים והחופרים יכול להירגע, בשטחים שכבר גודרו אין כמעט עובדים ומה שנעשה מתנהל בעצלתיים. אני מקווה שזה בדיוק לפי לוח הזמנים של חברת נת"ע.

d794d7a7d795-d794d790d793d795d79d

האוטובוס לא בא היום

השמים לא נפלו אחרי פיצוץ עמודי הבטון של מה שנותר מגשר מעריב. גם החולדות לא הגיחו החוצה. הבוקר, שהגענו לעבודה, הכל נראה כרגיל. משום מה, יש תחושה שבשני המתחמים החדשים בתל אביב, אלנבי וקרליבך, העובדים עדיין בחופשת הקיץ. אבל מכיוון שאנחנו מצויים בלב האזור החסום אי אפשר שלא לדון במשבר התחבורה הציבורית.

משרד התחבורה הודיע לפני כמה שבועות, כי בעקבות תחילת העבודות בחפירת הרכבת הקלה הוא יתגבר את קווי האוטובוסים בגוש דן. הבעיה היא שכבר היום יש מחסור של כ- 1,800 נהגים וחברות האוטובוסים אינן יכולות לעמוד בדרישה.

על פי אודי עציון, שפרסם ידיעה בנושא בידיעות אחרונות, בדיוק לפני חודשיים, המחסור שמורגש ברחבי הארץ באוטובוסים הוא בגלל כסף ובירוקרטיה. לא ייאמן, אבל הכשרת נהגי אוטובוס נמשכת חודשים ארוכים, לפעמים יותר מעשרה חודשים, למרות שהקורס העיוני לרכב ציבורי עומד על 162 שעות בלבד, כך יוצא שמכל 2,000 איש שמתחילים את המסע, רק 50 מסיימים אותו בהצלחה.

בעיית השכר כואבת לא פחות. השכר לשעה שמשולם לנהגים עומד על 32 שקלים. עכשיו, מבטיח משרד התחבורה, כי במכרזים החדשים יעמוד השכר על 39 ₪ לשעה.

ישראל כץ הוכיח את עצמו כשר תחבורה עם אמירה והחלטיות. לדעתי, עליו לשים את כל כובד משקלו, וברוך השם יש לו כזה, כדי לפתור את הבעיה, שהרי אם אין תחבורה ציבורית ראויה וזמינה, אנשים יעדיפו לנסוע ברכב הפרטי שלהם.

ובחזרה לעתיד. ימים יגידו אם המהלך הגדול של הקמת הרכבת הקלה בגוש דן, בשלב זה בקו האדום שלו, יענה על דרישות התחבורה והסעת ההמונים משנת 2021 ואילך. לטעמי, מסלולים בלעדיים לתחבורה ציבורית לאורך הקו הארוך היו פותרים את הבעיה. מצד שני, אם כבר יש רכבת קלה בירושלים, תל אביב לא יכולה להישאר מאחור.

נכון להיום שקט באזור, הנהגים התרגלו להסדרים החדשים. השאלה הגדולה היא מה יקרה בשבוע הבא, קרי אחרי ה-1 בספטמבר כשעובדים יחזרו מחופשות קיץ מרוכזות ושנת הלימודים תחל. ובעיקר לא ברור מה יקרה בעוד כמה שבועות כשתיכנס לתוקפה חסימת צמתים חשובים ברמת גן על ציר ז'בוטינסקי.

זה בדיוק הזמן לתת עדיפות מוחלטת לתחבורה הציבורית. אבל לא פחות חשוב – נדרשת חשיבה מחודשת של כץ למודל ההסעה הפרטי UBER. מתן היתר לחברה לפעול יצמצם באופן וודאי את מספר כלי הרכב הפרטיים שנוסעים בגוש דן משום שלכל נהג יהיה עניין להסיע את המספר המקסימלי של הנוסעים ברכבו תמורת תשלום.

נכון שמעבר להתנגדות נהגי המוניות יש בעיות רגולטוריות לא פשוטות ובהן ביטוח ותשלום מס. אבל אלה בעיות פתירות שניתן בקלות רבה להתגבר עליהן ואם זה יצליח, קשיי הקמת הרכבת הקלה יהיו נטל שאפשר לחיות איתו.

rsz_615_346_kymco2_615_346

ישרא-בלוף

אם זה לא היה מקומם אפשר היה פשוט לגחך למראה הקמפיין המקיף של בנק הפועלים שכותרתו "הטבות לוותיקים החדשים". הבנק החליט לחבר את לקוחותיו המבוגרים ומפרסם תחת כל עץ רענן סדרה ארוכה של הטבות לקשישים ולבני משפחותיהם.

הנחה פה, הטבה שם. עומד לי מול העיניים הקרואסון שהם מציעים להשתתף בעלותו – ממש חגיגה לעיניים ומסיבה למסיבה. אבל ממש בזמן הזה, שהם מציעים למבוגרים שבנינו הנחות ברשתות המזון והאופנה, הבנק מסיר אחריות מהטיפול המסורתי שהוא אמור לתת ללקוחותיו בני כל הגילאים. שירותי קופה בסניף, טלר, קופאי או בעברית פשוטה – אותו פקיד שמקבל כסף מזומן, נותן כסף מזומן, ועושה עוד כמה פעולות שהמרכיב המרכזי בהם הוא שטרות כסף או מטבעות.

כתבנו כאן לפני כמה שבועות על המהלך האסטרטגי של הבנקים הגדולים, ובראשם – פועלים ולאומי – סניף ללא קופה. ההסבר הרשמי הוא שבעידן הבנקאות הדיגיטלית והמכשירים האוטומטיים, מתייתר תפקידו של הקופאי בסניף, מה גם שמדובר בחסכון כספי במשרות האמורות להיות מאוישות בכל סניף וסניף.

בא מתן חודורוב ובכתבה מאלפת בחדשות ערוץ 10 גילה לנו שמדובר במכת מדינה. בחלק מהערים מחצית מסניפי בנק הפועלים אינם נותנים שירות בנקאי מלא ללקוחות וכאשר אלה נזקקים לשירותי קופה הם נשלחים לסניף אחר.

באותו זמן שמחלקת השיווק והפרסום מציעה לוותיקים בחדשים קרואסון ובייגל בהנחה, הבנק מתנער מתפקידו המסורתי כבנק ושום מכבסת מילים לא תוכל לגשר על הפער הדיגיטלי שבין הבנק האוטומטי והלקוחות המבוגרים.

ולא רק מבוגרים, לפעמים גם אני כבעל עסק נזקק לשירותי קופאי, כי לא כל פעולה ניתן לעשות בעזרת מכשירי הבנק האוטומטיים.

מפתיע אותי שהפיקוח על הבנקים עוד לא אמר את דברו. זה לא סניף בנק, אולי זה בנק להשקעות אבל לא סניף שאמור לשרת את כלל הלקוחות שלו ושל סניפים אחרים. אם בנק הפועלים, ואני מבין שגם לאומי בסיפור, לא מסוגלים לתת את מלוא השירות ללקוחות, ובראשם שירותי קופה ולא שוברי הנחה למסעדות, יש לאפשר את פתיחת השוק לשחקנים חדשים.

אגב, לא צריך להרחיק לכת, יש בנק מוכן לפעולה, בפריסה ארצית ושמו בנק הדואר. חבל שגם בחוק ההסדרים הנוכחי דילגו על הרפורמה בבנק החשוב הזה למרות כל הבטחות הבחירות של שר האוצר, משה כחלון.

אל תביאו לי דוגמאות מהעולם, ספרו לי על הסניפים האלקטרוניים במנהטן. אני מכיר את הפטנטים האלה. במדינות שבהן יש המון אפשרויות, אין בעיה שיהיו גם בנקים ללא קופות, אבל במדינה קטנה כמו שלנו – שהתחרות הבנקאית בה מוגבלת, והמעבר הפשוט לכאורה מבנק' לבנק הוא מכשול פסיכולוגי לא רק לזקנים, לא ייתכן שבנק ישראל יעמוד מנגד. זהו אבסורד שגם ארז טל, הפרזנטור של בנק הפועלים, לא יכול לרכך אותו.

חוק ההסדרים מכה שוב

לוח הזמנים מלמד שהשבועות הקרובים יהיו סוערים במשכן הכנסת. הסיבה – הכנסת תדון במהלך הקיץ ובתקופת החגים בהליכי האישור של תקציב המדינה לשנים 2015-2016.

אני סקפטי אם הממשלה לא תצליח להעביר את התקציב בנובמבר ואז ללכת לבחירות, משום שאיני רואה מישהו בקואליציה שרוצה בהקדמת הבחירות.

אבל מכיוון שהנבואה ניתנה לשוטים, אני מבקש לדבר על תקציב המדינה. אופס, סליחה, על חוק ההסדרים.

גם השנה ההרעה החולה הזו, האנטי דמוקרטית, החוק ששם ללעג את הכנסת ואת נבחריה הוא במוקד הדיונים. למעשה, שופכים לתוך הסל הזה, או שמא נקרא לו הפח הזה, כל מיני נושאים ועניינים, אותם מבקשים להעביר כמקשה אחת ביחד עם תקציב המדינה ואם זה לא יעבור, הרי שגם זה לא יעבור. אחד כרוך בשני.

מה רע בחוק ההסדרים? מה שרע בו זה שבמסווה של טיפול מהיר בנושאים בוערים דוחפים בו מיני מינים של נושאים, שמן הראוי היה שידונו וילובנו בצורה מעמיקה יותר.

העיתונות הכלכלית מלאה השבוע במידע אודות עיקרי חוק ההסדרים והסעיפים הבולטים בחוק התקציב. אחסוך מכם חזרה מייגעת על הפרטים הללו. פרט פיקנטי: לובשי המדים ותומכיהם צולבים את יוחנן לוקר העומד מאחורי הדו"ח שאמור לעשות סדר בתקציב הביטחון, אבל משום מה שוכחים שבשנת 1995 תקציב הביטחון עמד על כ-25 מיליארד שקל ועל פי הצעת לוקר הוא אמור להגיע השנה ל-59 מיליארד שקל בתקציב הקרוב וזה כאשר אין לנו מדינות-אויב משמעותיות מסביבנו.

צר לי אבל שר האוצר, משה כחלון, ההבטחה הגדולה של המחאה החברתית, מצטייר יותר ויותר כמי שהמעמד הבינוני מעניין אותו פחות מכותרות פופוליסטיות בעיתון.

כאשר בוחנים את סעיפי התקציב ואת הסעיפים הרלוונטיים בחוק ההסדרים, החוט המקשר בניהם: בעשירים המופלגים לא נוגעים. השכבות החלשות ייהנו מהטבות בזכות ההסכם הקואליציוני בין הליכוד והחרדים ובאמצע, מי שירשו דירת הורים מתבשרים שמתישהו הם יאלצו לשלם עליה מס.

רוצה לומר, משבר הדיור ייפתר כאשר היורשים הטריים יכניסו את דירות הירושה למכירה בתוך שנתיים מיום פטירת הוריהם.

תחושה כבדה של דז'ה-וו. מסעיפי התקציב וחוק ההסדרים אין בשורה וספק אם תהיה, כי זאת לדעת: יש קשר ישיר בין מצב החסה בשטחים ומשכורתו של עובד הייטק בחדרה.

לא יעזור, אי אפשר לברוח מזה. כחלון מנסה לטמון את ראשו בחול ולהתעלם מהקשר בין הוצאות הביטחון המורכבות וחיים נורמליים לאזרחי המדינה.

שאלת תם: האם הוא בכלל יכול?

משה כחלון

מי דואג לחיילים?

ידיעה שפורסמה הבוקר במוסף ממון של ידיעות אחרונות, מדגישה את מה שכולם יודעים: חיילים בשירות סדיר מוציאים הרבה יותר מהמשכורת שהם מקבלים. אנחנו לא הופתענו וזה לא חדש לנו. מנתונים של איפיון זהות הגולשים באתר כסף בשבילך, מתברר,כי בראש רשימת הגולשים נמצאים חיילים ואחריהם מחפשי מימון לרכב ואי שם בהמשך בעלי עסקים ומשקי בית.

חיילים עומדים בראש התור וזה לא במקרה. כי מי יכול להתקיים על משכורת חודשית שנעה בין 540 ל-1,080 ₪, תלוי באופי השירות. ובאופן פרדוקסלי, חיילים ביחידות קרביות, שבקושי יוצאים הביתה, נהנים מהסכום הגבוה ובצדק, ואילו אלה שמשרתים קרוב לבית, בגלל בעיות כלכליות, אישיות ומשפחתיות מקבלים את השכר הנמוך ונאלצים לבצע השלמת הכנסה, באישור או שלא באישור.

השבוע למדנו, כי השירות הסדיר לבנים קוצר בארבעה חודשים. זה לא בגלל שהמצב הביטחוני השתפר, או שהצבא רוצה לחסוך, אלא בשל קומבינה פוליטית שהיא גילגול הקרב הציבורי שהתנהל בימי הממשלה הקודמת סביב גיוס חרדים לצבא ומשך השירות הצבאי של תלמידי ישיבות ההסדר, חובשי הכיפות הסרוגות.

חיילים מבזבזים. זה ברור בגלל גילם וגם בגלל אורח החיים הישראלי. זה לא הזמן ולא המקום לחסוך ולכן על פי סקר מועדון הצרכנות של האגודה למען החייל שלושת התחומים המובילים שעליהם חיילים מבזבזים את כספם הם: אופנה והנעלה, מסעדות ובתי קפה וקניות בסופר.

אבל מכיוון שאין חייל אחד שיכול לחיות חודש שלם על משכורת צבאית, הנטל נופל על ההורים, כך שעד גיל 21 הורים מממנים את השירות הצבאי של ילדיהם. וזה הרי אבסורד, כי לא די בכך שאחוז המתגייסים בשכבות הגיל הרלוונטיות מצטמצם משנה לשנה, על ההורים מוטל קנס שירות צבאי בצורך מימון הילדים בכל אותה תקופה שבה הם לובשים מדים.

כתבנו בנושא זה יותר מפעם אחת וגם עכשיו זו הזדמנות להזכיר, כי הגיע הזמן לשינוי בחשיבה לגבי אופן מימון שכרם של משרתי הסדיר.

ברור כשמש, כי אם ישולם שכר מינימום, הנהוג במשק, לכל צעיר שמשרת שירות סדיר, ירד הנטל מההורים והחייל יקבל תשלום סביר בגין תקופת השירות הארוכה. הוא יוכל לבזבז את כספו ואולי לחסוך פה ושם למטרות אחרות בחיים, כמו לימודים או נסיעה לחו"ל.

ברור שמדובר בנטל כספי, אבל זה יאלץ את הצבא להתייעל. אני מכיר לא מעט צעירים שמשכורת בגובה של כ-5,000 ₪ תהיה גורם משמעותי בבקשתם לשרת בשירות סדיר, כך שבסופו של תהליך הטובים ביותר הם אלו שישרתו בצבא בגילאי 18-21.

20150713_132957

הבנקאים לא באים

מתי ביקרתם בפעם האחרונה בסניפים של שני הבנקים הגדולים? יצא לי להיות נוכח בסניף גדול של בנק הפועלים בראשון לציון ביום חמישי אחה"צ ובסניף שכונתי של בנק לאומי ביבנה ביום שישי בבוקר.

זוכרים את התורים בקופת חולים? או במרכזי השירות של חברות הסלולאר? זה אותו הדבר. ושלא תבינו אותי שהפקידים לא עושים את מלאכתם נאמנה. הם עובדים קשה, הם נותנים שירות גם אחרי שעות הקבלה, משום שגם אחרי שהדלתות ננעלות בסניפים נמצאים לקוחות (מרוגזים וכעוסים). הם עושים את המיטב, אבל גם הם רק בני אדם.

בסניף של פועלים הופתעתי לגלות, שחלק ניכר מהעומדים בתור הם לקוחות של הבנק בסניפים אחרים, שבהם כבר אין קופות (זה לא נשמע מופרך), ולכן מי שזקוק לשירותי קופה מוצא עצמו מכתת רגליו לסניף רחוק ממקום מגוריו או עסקיו.

בסניף של לאומי ביבנה ישבו אנשים שבמשך מהלך השבוע לא יכולים להגיע לסניף, משום שהם עובדים מעבר לשעות הפתיחה והסגירה של הסניף.

לכאורה, הבנקים האריכו את שעות העבודה בסניפים ומצאו פתרונות יצירתיים לצמצום שבוע העבודה משישה לחמישה ימים, אבל עובדה היא שמספר הלקוחות שזקוקים לשירותים הפיזיים של הסניף, למרות עידן האינטרנט והשירותים הדיגיטליים, לא פחת, אולי אפילו גדל.

אז מכיוון שהיה לי זמן, גלשתי ומצאתי ידיעה ב-Ynet מלפני זמן קצר, אודות רווחי הבנקים ברבעון הראשון של שנת 2015.

אז ככה – ההכנסות של חמשת הבנקים הגדולים לחודשים ינואר – מרץ 2015, עמדו על 11.36 מיליארד שקל והרווח הנקי עמד על 2.6 מיליארד שקל.

בתקופה זו הרוויחו הבנקים הללו מעמלות 3.77 מיליארד שקל והכנסות הריבית שלהם על הלוואות נטו עמדו על 5.27 מיליארד שקל.

המערכת הבנקאית מעסיקה עשרות אלפי עובדים, ביניהם גם כמות לא מבוטלת של בנקאים שמשתכרים לפחות ב- 50 אלף שקל בחודש ויותר.

סך עלויות השכר ברבעון הראשון של חמשת הבנקים הגדולים עמד על 4.36 מיליארד ₪ ועדיין כשאתה מגיע לסניף של בנק גדול צוות הבנק לא מסוגל לתת שירות יעיל ומהיר בגלל מחסור בכח אדם.

הבנקים הגדולים, ולא רק פועלים ולאומי, מציעים לנו לעבור אליהם ולפתוח אצלם חשבונות פרטיים או עסקיים או גם וגם. אני מניח שלקוח חדש עובר במסלול ירוק, כשהוא צועד על שטיח אדום והצטרפותו מהירה וזריזה, בדיוק כמו היחס שאנחנו מקבלים שאנחנו מצטרפים לחברת סלולאר או אינטרנט.

אחר כך, מתחילות הצרות ויש לי רושם שאין הבדל בין הבנקים הגדולים בכל הנוגע לעומס, לחץ ותפקוד לקוי.

ברמה הלאומית, אם בודקים מה קורה בכבישים או במרכזי הקניות, כנראה שמישהו עוד לא הפנים שהתשתית והשירותים שלנו לא עונים על הצרכים של האוכלוסייה שנמצאת במגמת עלייה.

מכיוון שויתרנו ביום שישי על שירותי בנק לאומי, כי רצינו שפקידי הבנק יגיעו הביתה לפני כניסת השבת, קפצנו למרכזי הקניות במערב ראשון לציון והפקקים, העומס והתורים היו בהתאם. בלתי אפשריים ובלתי נסבלים.

נחזור לבנקאים. זה מזכיר לי בדיוק את הבדיחה השנתית, כאשר נדרש קיצוץ בתקציב המדינה. אחד הסעיפים שתמיד היה מוזכר – ביטול תקצוב ספריית העיוורים בנתניה. כי אתם יודעים, צריך לקצץ.

יכול מאוד להיות שגם הבנקים סובלים מאותה תסמונת שיש בצה"ל – יותר מידי קצינים מקבלי שכר גבוה ופחות מידי חיילים. מרוב שקיצצו וקיצצו במאבק בין הנהלות הבנקים וועדי העובדים, מי שמשלם את המחיר הם הלקוחות בשטח. ותסלחו לי, עדיין אי אפשר לעשות את כל הפעולות באינטרנט ועדיין יש אוכלוסייה גדולה של לקוחות שלא בנויה לבצע פעולות בנקאיות כלשהן באינטרנט.

זו שוב הזדמנות להזכיר לשר האוצר, משה כחלון, שיש פתרון מידי שגם יעשה סדר במערכת הבנקאית: הפיכת בנק הדואר לבנק מסחרי לכל דבר.

נכון, גם דואר ישראל סובל מבעיות קשות, התורים ארוכים וההמתנה מייגעת ומעצבנת, אבל הסינוף בכל הארץ הופך את בנק הדואר לפתרון מהיר ויעיל לשורה של בעיות חברתיות שכחלון מבקש לפתור.

למשל, אפשר להקצות בכל סניף דואר דלפק או שניים ללקוחות בנק הדואר בלבד.

ובינתיים עצה למנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, ומנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן. אחרי שבית המשפט אסר על חבורת "באים אל הבנקאים" להטריד אתכם,פיזית ומילולית, כדאי שתצאו לרחוב וכנסו לסניפים שלכם כאחד האדם. לא ביחד עם פמליה גדולה, בסיור מתוכנן ומתוקשר, אלא פשוט כלקוח מן השורה. כנסו, תציצו ותבינו.

132021-18

איקיוטק כמשל

חבל שלא התערבתי, הייתי מרוויח הרבה כסף. בשעתו, כאשר סופר לי על כוונתם של עורכי הדין של חברת שירותי התוכן, איקיוטק, לשלוח מכתבי דרישת גבייה ליותר ממאה אלף ישראלים, שחייבים לה כסף, כביכול, בהיקף כולל של יותר מ-200 מיליון שקל, אמרתי למי שאמרתי – החבר'ה האלה התחרפנו וסופו של מהלך יהיה שהכנסת תחוקק חוק על שמם, חוק שיעצור את ההיטפלות לאזרחים שמעולם לא שמעו את שמה של החברה, מעולם לא צרכו את שירותיה ולכן, גם לא חייבים לה כסף.

בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה טרומית, הצעת חוק פרטית של ח"כ יואל חסון מהמחנה הציוני, אליו הצטרפו משה גפני ואורי מקלב מיהדות התורה שבקואליציה, ומיקי לוי מיש עתיד שבאופוזיציה, ועל פיה, בעל עסק יחוייב לשלוח התראת חוב מפורטת ללקוח, מלווה באסמכתא המוכיחה שדרישת החוב מוצדקת. ברור לגמרי שהצעת החוק הזו תעבור בשלוש קריאות והתיקון לחוק הגנת הצרכן ייכנס לתוקף בקרוב מאוד, בפרט שהצעת החוק זכתה לתמיכת הממשלה.

פרשת איקיוטק, למי שאינו זוכר, הגיעה לכותרות אחרי שאזרחים מכל רחבי הארץ גילו להפתעתם שהם חייבים כסף לחברה בגין צריכת שירותי תוכן, או לחלופין השתתפות באודישנים. זה היה יכול להיות אמין אילו דובר בקבוצה של מאות בגילאים הרלוונטיים. אך כאשר מדובר ברבבות ישראלים ובהם ילדים בני יומם וזקנים תשושים, היה ברור שיש כאן מהלך מתוחכם וציני של שימוש ב"שיטת מצליח".

סוללה של עורכי דין, המתמחים בהוצאה לפועל, שיגרו מכתבי התראה בגין חוב בסכומים נמוכים יחסית, רובם ככולם בין 1,000-3,000 ₪.

אדם מן היישוב, המקבל מכתב מעורך דין, המלווה באיום של הפעלת ההוצאה לפועל, מתלבט מה לעשות. ייעוץ משפטי עולה כסף ומהלכים משפטיים בדרך כלל יקרים יותר מסכום החוב, היו כאלה שחשבו שמדובר בהוצאה של הילדים שנשכחה מהם. בפרט שכאשר אתה מתקשר לעורך הדין ומוצעת לך פשרה והחוב מצטמצם בעשרות אחוזים.

לכאורה, אתה מבסוט. במקום 3,000 ₪ תשלם 1,500 ₪. הבעיה היא שהחוב האמיתי שלך עמד על אפס שקלים.

כצפוי, הפרשה הגיעה לתקשורת, זכתה לעדנה ברשתות החברתיות ועלתה לדיון פעם אחר פעם בכנסת בועדות השונות.

בינתיים, מערכת ההוצאה לפועל המשיכה לפעול ולא מעט ישראלים נטחנו בגלגלי בצדק של המערכת הזו ונאלצו לעבור שבעה מדורי גיהנום כדי להסיר מעליהם את החוב המדומה.

ככל שחלף הזמן התברר שאין מדובר בחוב כלשהו, אלא בתרגיל הונאה, שמוציא שם רע ל"שיטת מצליח". גם המשטרה נכנסה לפעולה וכתבי האישום, בדרך.

ובחזרה להצעת החוק. מטרתה של הצעת החוק, כפי שמסבירים חסון וחבריו, היא למנוע מצרכנים לקבל מכתבים מאיימים באמצעות עורכי דין, כאשר לא ברור אם חוב קיים בכלל ואם מדובר בעסקה אמיתית או בדויה.

על אחת כמה וכמה כשמדובר בסכומים שהצרכן יעדיף לשלם, גם אם החוב אינו קיים, משום שהליך משפטי יעלה לו יותר.

למעשה, הצעת החוק החשובה הופכת את נטל ההוכחה. לא הלקוח נדרש להוכיח שאינו חייב, אלא בעל העסק הוא שחייב להוכיח באמצעות הניירת הרלוונטית והחתומה שיש חוב.

אולם, הבעיה אינה מסתיימת בחברת איקיוטק, חברה שבעליה היטיבו לנצל את מערכת בתי המשפט וההוצאה לפועל בפרט.

בדרך דומה, פועלות גם רשויות ציבוריות, כגון עיריות ורשויות מקומיות. נסו לחשב את גובה החוב והריבית והקנסות ותגלו שאי אפשר להבין איך הגיע מי שהגיע לשורה התחתונה ואיך חוב של 100 ₪ קפץ לחוב של 1000 ₪.

חסון מבקש להרחיב את ההצעה לתיקון חוק הגנת הצרכן גם לרשויות ציבוריות. אני חושב שזוהי הזדמנות יוצאת מן הכלל לעשות סדר גם בחובות של ישראלים למערכת הבנקאית ולרשתות הגדולות, בפרט בתחום התקשורת.

כאן כבר מדובר בחובות אמיתיים, אלא שאופן חישוב החוב הוא שערורייתי. לכן, אני קורא לח"כ חסון להמשיך במלאכת המצווה שבה הוא החל ולבחון מחדש את אופן חישובי החובות בהוצאה לפועל, וכן את שערי הריבית ושאר הקנסות שמוטלים במכה אחת על ראשם של החייבים.

200px-Yoel_Hasson
ח"כ יואל חסון

איילת שקד, את בכיוון הנכון

זה היה צפוי. הודעתה של שרת המשפטים החדשה, איילת שקד, בדבר מהלך שמיטת חובות לחייבים קטנים, כבר הקפיצה את כל מי שמתפרנסים היטב על גבם של אומללים אלה.

כבר שמענו את קול ביכיים של עורכי הדין, המתמחים בהוצאה לפועל, ואשר מסבירים לנו ברצינות, כאילו שמישהו מאמין להם, שישראל תהפוך לגן עדן לחייבים ומה יהיה על הנושים קשי היום ועוד כהנה וכהנה קשקושים. תספורת, אמרנו, למה לא בעצם?

הצעתה של שקד באה לעשות סדר באזור הדמדומים הרגיש – חובות משקי הבית והעסקים הקטנים שקרסו, חובות שמשמנים מנגנון גדול של גבייה ואכיפה, אינם משרתים את החוב ומאמללים מאות אלפי אנשים חפים מפשע.

זו לא בושה להסתבך בחובות, תשאלו את נוחי דנקנר, מוטי זיסר, לב לבייב ואפילו יצחק תשובה. הבעיה היא שככל שהחוב גדול יותר היחס של המערכת הבנקאית לחייבים עדין יותר ובסך הכל רובם ככולם נהנים מתספורת, חלק ניכר מהחוב נמחק והם חוזרים לשוק ההון כאילו לא אירע דבר.

אז מי שמוכן לקבל את התספורת הזו, ואין ברירה, כי לעולם לא נצליח להוציא מהם את הכסף בחזרה, חייב על פי אותו קו לקבל את ההצעה החשובה של השרה שקד.

הבה נדבר על החובות הנאמדים בעשרות עד מאות אלפי שקלים. ברובם, אלה חובות למערכת הבנקאית, חברות האשראי ולחברות הסלולר וגופים גדולים במשק. ממה מורכב החוב – מסכום החוב, הצמדה וריבית נשך, שכר טרחת עורך דין וכל מיני הוצאות בדרך, שמייקרות עד מאוד את החוב המקורי.

הפתרון שנמצא הוא "חייב מוגבל באמצעים". מאחדים את סך החובות של החייב, קובעים לו החזר חודשי שנע בין עשרות למאות שקלים ושולחים אותו לביתו. אז נכון שהליכי הגבייה נפסקים אבל זהו חוב שלא ישולם במלואו לעולם. ובינתיים מוטלים על החייב המוגבל באמצעים שורה ארוכה של איסורים, המקשים עליו לחיות חיי יום-יום רגילים, עליו ועל בני משפחתו.

נכון שיש נוכלים, נכון שיש בזבזנים, נכון שיש חולי שופינג שמגהצים את כרטיס האשראי ללא הפסק, אבל יש הרבה מאוד משקי בית שנכנסו לסחרחרה ולא מסוגלים לצאת ממנה ועסקים קטנים שנקלעו לקשיים והותירו את הבעלים ללא גרוש לבן ליום שחור.

המערכת עושה צדק. תודה לאל בוטלו מאסרי חייבים ומי שנכנס למסלול "חייב מוגבל באמצעים" לפחות נמנעת ממנו ההשפלה של ביקורי שוטרים וקבלני הוצאה לפועל. אלא שהחוב לא מסתיים לעולם, ולגבי רובם הליך פשיטת רגל הוא יקר ולא מעשי.

השרה שקד אינה דתיה ולמרות זאת היא ידעה לחבר נכון בין המהלך הצודק שלה ושנת השמיטה העברית. חבל שמפלגתה, הבית היהודי, לא הניפה את דגל שמיטת החובות לאורך כל השנים, אבל זה לא מאוחר.

הצעד של שקד הוא נכון, הוא צעד ראשון בתהליך ואני מקווה שאחריו היא תנקוט באמצעים נוספים בכל הנוגע לחובות של אזרחי ישראל, לאופן היווצרותם, גידולם והפרנסה שהם מספקים למנגנון גדול מימדים.

erase-debt-green-chalkboard_573x300

למי, למי יש רגישות חברתית?

איך שהחיים כאן מזמנים לנו הפתעות. בתוך יממה אחת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתפקידו כשר התקשורת בפועל, פיטר בשיחת טלפון חפוזה את מנכ"ל המשרד, אבי ברגר, ובכך תקע רפורמה שהייתה מוזילה למאות אלפי בתי אב בישראל את העלות החודשית של החיבור לאינטנרט. ומהצד השני, דווקא שר הכלכלה החדש, אריה דרעי, צרף אליו כיועץ לענייני יוקר המחייה את איציק אלרוב, יוזם מחאת הקוטג', היא היא המחאה הראשונה שבעקבותיה החלה המחאה החברתית הגדולה ב- 2011.

אז אם זה יימשך ככה, נתניהו בהפוך מימיו כרפורמטור בהיותו שר האוצר בתחילת העשור הקודם, יעצור את גלגלי הרפורמות במשק ודווקא דרעי, שהחיבור בינו לבין כלכלה אינו מובן מאליו, יקדם שינויים בסל המזון שלנו בזכותו של אלרוב, פעיל חברתי, שאני מעריך ומוקיר באופן אישי.

1340362532

נתניהו דיבר בשעתו על "השמן" (המגזר הציבורי) ו"הרזה" (ציבור משלמי המיסים) הוא טען שהאחרון אינו יכול לשאת על גבו את הראשון. דרעי, בניסיון נואש במערכת הבחירות להרחיב את מעגל הקולות שלו, דיבר על מגזר השקופים, אמנם מזרחים דפוקים, אבל לא רק.

כל זה מביא אותנו לשאלה איפה עומד היום האיש המזוהה יותר מכל עם הרפורמות החברתיות, שר האוצר, משה כחלון. הוא לא מגיב על המהלך של נתניהו שפוגע בציבור הצרכנים ודרעי מקדים אותו מבחינת הרפורמות הנדרשות בשוק המזון. אומרים לי שהוא עסוק מעל ראשו בעינייני התקציב בכלל ופתרון משבר הדיור בפרט.

נקודת הזמן הראשונה,שבה יידרש כחלון לומר את דברו בפומבי בנושא המשך הרפורמות בשוק התקשורת יהיה, אם וכאשר יממש השר לשעבר, גלעד ארדן, את איומו להגיש הצעת חוק פרטית לפירוק חברת בזק.

ברור שארדן מבקש לבוא חשבון עם מי שבא חשבון איתו, אבל הרי כחלון, שנמצא בממשלת מיעוט, למרות שלא רצה להיות חבר בממשלה צרה, יוכל להשמיע את דברו ולהביע את דעתו, וזה יכול לקרות מהר מאוד.

כך או כך, לנו הצרכנים חשוב לעמוד עכשיו על המשמר, כי אלה ימי החטיפות הגדולות. ממשלה חדשה ובה חברים שרים חדשים ולא מיומנים בכל רזי השלטון ואנו נחטוף אותה מכאן ומכאן.

לכן, אני מציע, הבה נשתחרר מסטיגמות ודוגמות. ייתכן שדווקא ממי שלא ציפינו נזכה לברכה צרכנית גדולה.

אפליקציית בזק 2(1)